לא גבאי ולא פרץ! קווים לדמותו של מנהיג. והחינוך שמנע דור של רפורמים. האזינו
עזבו אתכם גבאי או פרץ, מרן מסביר מי היה המועמד של משה להמשיך את ההנהגה ולרשת את כסאו, ומדוע בחר ה' דוקא ביהושע בן נון, מהם התכנות הנדרשות ממנהיג של עם ישראל.
ואיך הגישה המבינה והמחבקת של הספרדים, הצילה את עדות המזרח מלגדל דור של רפורמים שבועטים בתורה ומנגחים אותה. האזינו לקטע מפרשת השבוע משיעורו של מרן ששודר ברדיו קול ברמה.
מה רוצה משה רבנו? "יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה" (שם ט"ז), מה עונה לו הקב"ה? "ויאמר אליו ה' קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו" (במדבר כ"ז י"ח). למה צריך לומר לו "איש אשר רוח בו"? יאמר לו רק "קח לך את יהושע בן נון וסמכת את ידך עליו", וכי צריך לומר לו שיש בו רוח ונפש ונשמה?! למה אמר לו את זה?
כשעלה הרב עובדיה ע"ה לראשון לציון (בשנת תשמ"ג) הסביר את זה (וחזר על זה אז לפחות פעמיים ואולי שלש פעמים): משה רבנו חשב שהמנהיגות אחריו תהיה ביד פנחס, כי הפרשה קרויה על שמו, וגם "הוא השיב את חמתי מעל בני ישראל" (במדבר כ"ה י"א), כשהוא נקם נקמת ה' בזמן שזמרי בן סלוא עשה מעשה מכוער והלך למדיינית. וזמרי עוד בחוצפה אמר למשה רבנו: זאת מותרת או אסורה, אמר לו משה: אסורה, שאל אותו: "וציפורה שלך מי התיר לך"?! (בלשון הירושלמי בסנהדרין פ"י ה"ב כתוב: "וציפורך", מה זה ציפורך? ציפורה שלך) הרי היא ג"כ מדיינית, ואיך לקחת אותה?! אבל הטפש הזה לא ידע שהוא לקח אותה לפני מתן תורה, וגם אח"כ פירש ממנה לגמרי (אבל היה לו ממנה שני ילדים גרשום ואליעזר), אז מה אתה מדמה לכאן שהלכו לזנות והחריבו את העולם?! משה רבנו נדהם מהעזות שלו ושתק, "והמה בוכים" (שם ו'). בא פנחס ועשה מה שעשה, "ויקח רומח בידו" (שם ז'), וקיבל על זה ברכה, "הנני נותן לו את בריתי שלום, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם" (שם י"ג).
כשמשה רבנו ביקש "יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה", רצה שמישהו ינהיג אחריו את עם ישראל, וחשב בלבו שפנחס מתאים לזה, שהוא הנכד של אחיו אהרן הכהן, ופנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. אמר לו הקב"ה: לא! פנחס לא מתאים, למה? כי להנהיג צריך מישהו רחמן ולא מי שהוא חותך דברים, לכן תקח לך "איש אשר רוח בו", שיודע ללכת לפי רוחו של כל אחד ואחד, ויודע להבין את הבן אדם.
היה מעשה במחנך אחד שבא לרבי יהודה צדקה, ואמר לו: קיבלתי משרה להעמיד תלמידים ולחנך אותם למצוות ומעשים טובים, תברך אותי שאני אצליח בזה. אמר לו: אני מברך אותך שתזכה לרדת לסוף דעתם של התלמידים. שאל אותו: מה הברכה הזאת? במקום לומר לי שאחנך אותם אתה אומר לי שאזכה לרדת לסוף דעתם?! אמר לו הרב: זה מה שחשוב, לא העיקר לכפות את דעתך, ואם אתה כופה זה לא שווה כלום, כי בן אדם זה לא בעל חיים שמאלפים אותו ועושה מה שאומרים לו, אלא בן אדם זה "אדם" ועליך להבין אותו, ולרדת לסוף דעתו של הילד. "ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כ"ג ט'), קל וחומר שידעתם את נפש הילד, ואם אתה מחנך ילד בכפייה אז מחר הוא יעשה לך הכל הפוך. וכל המשכילים בישראל יצאו מזה שחינכו אותם בכפייה, ולא ידעו לקרב ולחבב עליהם את התורה.הגר"א באגרתו לאשתו כותב לה: "תפזרי להם פרוטות שילמדו תורה באהבה", תחנכי אותם באהבה, כי התורה זה לא כפייה אלא אור וחינוך אמיתי. "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כ"ב ו'), מה זה על פי דרכו? אם הוא אוהב דברים מופשטים תן לו דברים כאלה, ואם הוא אוהב לעשות דברים אחרים תן לו את הדברים האלה, כי בתורה יש הכל,
לכן ה' אומר למשה "איש אשר רוח בו", שיודע ללכת ברוחו של כל אחד ואחד. וזו הסיבה שמיהדות ספרד עד התקופה האחרונה לא יצאו פושעים בצורה איומה, כמו הרפורמים הקונסרבטיבים והמתבוללים וכו', לא היה דבר כזה. ואפילו יהודי שסר מן הדרך עדיין היו מקרבים אותו, ואומרים לו: תבוא ביום כיפור לבית הכנסת, תעלה מצוה, תניח תפלין וכו', והרי כולם מניחים תפלין, אז אם יש מי שאומר "אני לא מניח תפלין" צריכים לקרב אותו, כי צריכים לקרב כל יהודי, וזו הכוונה "איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו". זו הנקודה. ואם אתה מחנך בן אדם היפך הטבע שלו, אח"כ הוא התהפך לדרך השניה, ואם תחנך בן אדם בדעת ותבונה זה אחרת.
Comments