לראשונה ובלעדי: שיחתו המרתקת של מרן על פרשת השבוע מטות מסעי. לקריאה ולהאזנה.
וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה'" . הפרשיות האלה מטות ומסעי הן כמו תאומים, ותמיד באים ביחד. חוץ מעתים רחוקות שמטות לבד ומסעי לבד, וזה בשנה שלימה מעוברת שיש בה יותר שבתות מכל שנה, ואז אין ברירה, אז אומרים את פרשת פנחס לפני בין המצרים, ופרשיות מטות ומסעי נפרדות, ויש שלשה דפורענותא "מטות" "מסעי" ו"דברים".
מה שמענין שבכל הפרשיות האלה פנחס מטות מסעי ודברים, כולם מדברים על ארץ ישראל. פרשת פנחס מדברת על חלוקת הארץ, עם בנות צלפחד שביקשו "תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו , ואח"כ הקרבנות שמקריבין בימי החגים. פרשת מטות, מדברת שהלכו ונלחמו, וכתוב "וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צבא" פרשת מסעי מדברת על גבולות הארץ, "זאת הארץ אשר תהיה לכם לגורל ארץ כנען לגבולותיה", לא גבולות האו"ם אלא גבולות הקב"ה, וזה הכל שלכם.
"וגבול ים וזה יהיה לכם הים הגדול וגבול" . בג'רבא היו נוהגים לומר ברך עלינו בז' בחשון כמו בארץ ישראל. בכל העולם לא עושים ככה, אלא אומרים ברך עלינו ששים יום אחרי התקופה שזה ג' או ד' דצמבר בערך.
פעם הרב יהושע אברמוביץ' שהיה מנהגל הג'וינט, והיה בא לעזור לישיבות. ואיני יודע אם הוא בחיים היום בא לתונס בשנת תשכ"ג, והיינו לומדים גמרא פרק אלו מציאות שכתוב שם: "אין מעבירין על האוכלין", והוא קרא על האוכלין. אמרתי לו: מחילה, אוכל-אוכלין, וכמו חודש-חודשים, וצריך לומר "האוכלין". חזר על המשפט הזה ואמר: נכון.. אבל אח"כ הוא שאל אותי: מדוע התאריך של ברך עלינו של שאילת הגשמים הולך לפי המנין של הנוצרים, מה אכפת לנו מהם? אמרתי לו: זה פשוט מאד, כי הגמרא אומרת שמברכים את זה ששים יום אחרי התקופה, ותקופה זה מה שאמר שמואל חברו של רב, והוא עשה את השנה כמו השנה של הגוים, כמה שנת החמה לפי שמואל? 365 ימים ו- 6 שעות, וזה בדיוק השנה של הנוצרים רק שהם יש להם תיקונים, נעזוב אותם, ולכן התאריך אותו דבר לפי שנת החמה.
אבל באי ג'רבא לא עושים ככה אלא בשבעה בחשון. בא חכם מרוקאי לפני מאתים שנה אולי קצת יותר, רבי מסעוד רוואח חיבר פיוט "מי זאת עלה" ליום שמיני עצרת, ונדפס בספר קול יעקב ואמר לי: מה קרה לכם? כל העולם אומרים ששים יום אחרי התקופה, שזה יוצא בכסלו כמעט בחנוכה, אז למה אתם אומרים כ"כ מוקדם? הרי העולם לא עושה כמו ארץ ישראל. אמרתי לו: אנחנו חלק מארץ ישראל. התפלא ואמר: השתגעתם? וכי ג'רבא חלק מארץ ישראל? מאיפה הבאתם את זה? אז הוא הלך לרבנים ואמרו לו: זה לא שגעון אלא יש מקור לזה, מה המקור? בגמרא גיטין דף ח' ע"א: רבי יהודה אומר כל האיים הנמצאים מול ארץ ישראל, לשון הגמרא "כל הניסין" שבים הגדול פעם מישהו אמר לי "הנס הגדול קפריסין", אמרת לו: מה אתה מדבר? אמר לי: "נס" פירושה אי, אז האי הגדול זה אי קפריסין הרי הם כמו ארץ ישראל, שנאמר "והיה לכם היה הגדול וגבול", כלומר "וגבול ים", מה הגבול המערבי של ארץ ישראל? "הים הגדול" כלומר הים התיכון. והפסוק מסיים "וגבול", אבל מה זה וגבול? צריך לומר "לגבול". אז מזה רבי יהודה לומד שכל הנמצא בים הגדול מול ארץ ישראל במערב זה נחשב גבול ארץ ישראל. אמנם זו דעת רבי יהודה והלכה לא כדבריו.
אבל הסיבה האמיתית שאומרים בג'רבא "ברך עלינו" בז' בחשון, זה בגלל שמזג האויר שלה דומה למזג של ארץ ישראל. ולא כל ארץ ישראל אלא כמו הנגב, ששם זה ממש כמו בג'רבא. הרב מרדכי אליהו ע"ה היה אומר: "אי ג'רבא" - אי ראשי תיבות ארץ ישראל, כי היא דומה לארץ ישראל. והדבר הזה הוא לא פלא, כי מובא בתשובות הגאונים מובא בספר המועדים בהלכה שכמה קהלות באפריקה נוהגים לומר ברך עלינו" בשבעה בחשון. וא"כ פרשת מסעי יש בה גבולות ארץ ישראל.
פרשת דברים ג"כ כתוב "הנה נתתי לפניכם את הארץ בואו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם" , מה הפירוש "אשר נתתי לפניכם את הארץ"? וכי משה רבנו נתן אותה?! אלא הוא מדבר בשם ה', והוא אומר לנו: נתתי לכם את ארץ ישראל בואו ותרשו אותה.
ולא רק כאן, יותר מזה, בפרשת שמע כתוב "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו" , מי מדבר? משה רבנו, כי כתוב "לאהבה את ה' אלקיכם ולא כתוב לאהבה אותי. ואח"כ אומר "ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש", וכי משה רבנו נותן מטר?! הרי ה' נותן את זה. אלא משה מדבר בשם ה' וכאילו הוא הנותן. וזה מה שהעולם אומרים שכתוב בדברי חז"ל ששכינה מדברת מתוך גרונו של משה וזה לא נמצא כתוב בדיוק ככה, כי משה רבנו מדבר וכביכול השכינה מתלבשת ברוח קדשו בדברים שלו.
וכאן יש פלא: הרי הימים האלה הם ימי החרבן, אז למה אנחנו קוראים את זה? אלא התורה תמיד מעודדת, ואף פעם עם ישראל לא יפול לייאוש.
היה פרופסור אחד שמו "יוסף קלוייזנר", וחשבתי שהוא בן אדם הגון ונורמלי, ולמרות שהוא פרופסור חשבתי אולי ירא שמים להבדיל הרב אברהם פיש ז"ל, "פיש" ראשי תיבות פרופסור ירא שמים. אבל התברר לי שיש לו דעות פסולות לחלוטין רח"ל. פעם היה וכוח איתו, והוא אומר שאותו האיש היה אדם גדול מאד ומוסרי. השתגעת?! אז כל אלה שדנו אותו לתלייה ככופר טעו כולם, ורק אתה הכי חכם בעולם. והחילונים באותה תקופה כעסו עליו, ואמרו לו שימחוק את הדברים האלה מהספר שלו. אבל הוא לא מחק, שישאר בשטויותיו. וראיתי חוברת שכתבו תלמידי חכמים בשנת תש"ח שכתבו שקלוייזנר הזה הוא לא בסדר. לכן אל תאמין לאף אחד, לא פרופסור ולא דוקטור, אא"כ תדע שהוא ירא שמים, כי כל המח שלהם סובב סביב הכפירה.
ומה אמר הבן אדם הזה? שהוא בדק בכל ספרות הגוים, כשהיה חרבן בבבל ובעמון ובמואב, ומצאו שם כל מיני שרידים, אין בהם טיפת אמונה או תקוה, אלא בוכים ונגמר הסיפור, "והמה גלגל הבוכים". אבל לעם ישראל יש תמיד תקוה לטוב, כי הוא מקווה לטוב. למשל תקח מגלת איכה שכל התיאורים שלה נוראיים. מישהו אמר שכל התיאורים במגלת איכה הם חוורים לעומת החרבן של דורנו שהיה בשואה. אבל יש פסוק אחד שם שמתאים לשואה: "גדע בחרי אף כל קרן ישראל" , כל הקרן של עם ישראל, יהודים בוורשא ובפולניא, ובוורשא היו שלשה מליון יהודים או בפולניא, וכולם נכרתו ולא נשאר מהם שריד ופליט חוץ מכמה בודדים, נורא ואיום. אבל הביטוי הזה "גדע בחרי אף" נאמר בדברי חכמים על חרבן ביתר, וכמו שהרמב"ם כותב שאז נגדעה קרן ישראל. אבל אחר הכל, כתוב שם: "תם עוונך בת ציון לא יוסיף להגלותך, פקד עוונך בת אדום גלה על חטאתייך" , והפסוקים האחרונים שם: "למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים", השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם" , כי תמיד צריך שתהיה תקוה, ועם ישראל מיוחד בדבר הזה.
ולא פירושו שעם ישראל אופטימי יותר מדי, אלא בגלל שיש לנו הבטחה מבורא עולם, שבסוף דבר עם ישראל יחזור לארץ ישראל. והנה אחרי 1900 שנה שכמעט התייאשנו מן הגאולה, ובמיוחד אחרי השואה, הקב"ה אמר "אל יאוש", תהיו שמחים. "שמח תשמח רעים אהובים" - שמח זה 348, "אל יאוש זה ג"כ 348.
אתמול ביום שבת קראתי בהפטרה "ויאמר ה' אלי הטבת לראות כי שוקד אני על דברי לעשותו" , מה הכוונה? ירמיה הנביא ראה בחזון "מקל שקד", וכשאתה רואה מקל וכי אתה דע אם זה שקדים או תפוזים? "ויאמר ה' מה אתה רואה ירמיהו", ואומר מקל שקד אני רואה", כלומר מקל של שקדים, כי הוא ידע לזהות שזה עץ של שקדים. ולן ויאמר ה' אלי הטבת לראות כי שוקד אני על דברי לעשותו", כלומר אני שוקד על דברי להביא את החרבן, וככה כתוב בהמשך.
ומה הכוונה "כי שוקד אני"? חכמים הסבירו שהשקד משעת הפריחה שלו עד שיתן את הפירות לוקח 21 יום, וירמיה הנביא רמז בזה שימי בין המצרים מתחילים משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב שזה 21 יום. כדי שלא תצטערו יותר מדי, ולא תשבו כמה חודשים אבלים.
רק תספורת שגם למחמירים זה משבעה עשר בתמוז, ויכולים לעמו בזה, כי לא להסתפר שלושה שבועות מה יכול להיות?! וכן לא לאכול בשר אסור רק מראש חודש, ובראש חודש עצמו הספרדים אוכלים בשר, והרב חיד"א אמר: אני אוכל בשר לכבוד ראש חודש, וכי אנחנו חסידים יותר ממנו?! לכן אוכלים בשר בראש חודש. וכן שתיית יין, כתוב שהמנהג לא לשתות יין בשבוע שחל בו תשעה באב, אבל בירושלים לא קיבלו את זה, למה? בגלל שפעם בדורות שלפנינו האוכל היה עם יין, ולא היה מיצים וכלום ואני זוכר בג'רבא אצל חמי ז"ל, שארוחת בוקר אחרי החתונה ואולי בשנה שאחרי זה היה מביא פיתות מהתנור ובקבוק יין, כי זה מה שהיה להם, וחוץ נזה אין כלום. ואפילו באיכה כתוב שהתינוקות היו שואלים את האמהות שלהם "? יאמרו איה דגן ויין", לחם עם יין, תינוק עוללים מה אתם צריכים יין? אבל זה השתיה שלהם, מה נביא להם? מים? זה לא חכמה? לכן מביאים יין. ולכן לא קיבלו עליהם את המנהג הזה. אבל לפי דעתי היום כדאי להחמיר בזה, כי יש כל מיני משקאות, וכי חייב לשתות רק יין?! ובדרך כלל שותים אותו משבת לשבת, או בימי החול לפני השינה. לכן בשבוע שחל בו תשעה באב, לא כדאי לשתות יין, אלא לשתות משהו אחר.
ומה הפלא שראיתי ביום שבת? אני קורא את הפסוק בירמיה "כי שוקד אני על דברי לעשותו", ואני רואה "כי שקד" כתוב בלי וא"ו זה 434, ופתאום עלה בלבי שזה גימטריא "משיח בן דויד" ככה כותב רבי יוסף חיים ע"ה שלעתיד לבוא "דויד" יהיה מלא יו"ד, וא"כ כמו שה' שקד על הרעה ככה ישקוד על הטובה.
מי האמין שאחרי סבל של 1900 שנה, ואחרי גזירות איומות, שחיטות ושריפות ואינקווזיציה ושואה וגזירות ת"ח-ת"ט וגזירות תתנ"ו ואחרים, עדיין העם הזה חי. ולא רק שהוא חי, אלא הוא תוסס. מה זה תוסס? אתה קורא תורה או קורא תשובות הפוסקים, כמו למשל תשובה אחת בשו"ת יביע אומר, שהוא מתחיל מהמשנה לגמרא ומהגמרא לגאונים ומהגאונים להרי"ף ומהרי"ף להרמב"ם ומהרמב"ם להרא"ש עד שמגיע לבית יוסף, ואח"כ מזכיר את האחרונים כולם, "וסוקר בסקירה אחת" . ואתה רואה 200 מקורות בתשובה אחת. ככה אתה מרגיש שהעם הזה שרד בכח נסי ולא בשום צורה אחרת.
לכן בפרשיות האלה של תלתא דפורענותא" יש בהם תמיד הזכרה של ארץ ישראל, שהיא שלנו, "כי אתם באים אל הארץ כנען" זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה", לא תפול לכם בנחלה ע"י הרצל ובן גוריון וחיים ויצמן, אלא זה בא מלמעלה, כי הקב"ה נותן לכם את זה. ויכול להיות שהם שלוחים שלו, כי לפעמים ה' משתמש גם בשלוחים כופרים, ואנשים לא תופשים את זה, אבל יש מדרש תנחומא שאומר: הקב"ה עושה שליחותו בכל, בנחשים בעקרבים ובצפרדעים. וממילא גם בכופרים הוא יכול לעשות שליחותו.
ויש סיבה לדבר הזה, והוא יודע אותה. ואולי אם היה היה עושה שליחותו רק ע"י אדמורי"ם וחסידים, הרי כמה אדמורי"ם יש לנו וכל אחד דעתו נגד השני, וזו בעיה שיש לנו, שאנחנו לא מוכנים להבין אחד את השני. ומאז שנחרב הבית בגלל שנאת חנם, עד היום יש את זה. ולאו דוקא בין אשכנזים לספרדים, ולאו דוקא בין מרוקאים לתוניסאים, אלא על כל דבר יש מחלוקת.
לכן מה עשה הקב"ה? אמר "אני אבנה את ארץ ישראל, ואני אקבץ את כל עם ישראל לתוכה, לרבות האתיופים שהם יהודים גמורים ע"פ הרדב"ז ומהריק"ש, לרבות התימנים שנשכחו מן העולם ועד לפני 200 שנה אף אחד לא ידע מאיפה השבט הזה, רק קוראים אגרת תימן של הרמב"ם, שאומר "על שרשי האמת יעידו גזעיהם ועל טיב המעיינות יסהידו נובעיהם", מה הכוונה? אם יש לנו אילן והשורש שלו עמוק באדמה, ואני לא יודע אם השורש שלו אמת או שקר, אז "יעידו גזעיהם", כלומר לפי הגזע שהוא מעל האדמה אתה יודע את זה, שאם הוא אמת אז גם השרשים אמיתיים, וזה "על שרשי האמת יעידו גזעיהם". וכן אם יש לך מעיין מפכי מים?, ואתה לא יודע אם המים שלו טובים או לא, ואולי מים רעים או משכלים, "מים רעים וארץ משכלת" , לכן "על טיב המעיינות" לדעת אם המעיינות טובים או לא, "יסהידו נובעיהם" כלומר מה שנובע מהם, ואם תשתה תראה מעיין של מים חיים. ככה הרמב"ם כותב על יהדות תימן. אבל יהדות תימן לא התכתבו עם עדות אחרות, כי הם היו מסוגרים שם בצנעא וברצעבא וכו' כל מיני שמות מוזרים ומשונים שם, אבל ב"ה יצאו מאפילה לאורה נשארו כמה בודדים שם, אבל גם הם צריכים לבוא, כי יש שם סכנה מסוכנת.
אז הקב"ה אסף את כולנו, וזה נס ומופת. להבין ולמתוה ולהתפלא על זה. התחלתא דפורענותא יש להם שלש הפטרות: הפטרה הראשונה, דברי ירמיה בן חלקיהו וקראנו אותה בשבוע שעבר, הפטרה שניה "שמעו דבר ה' בית ישראל" וקוראים אותה בשבת מטות ומסעי, הפטרה שלישית "חזון ישעיהו בן אמוץ", והסימן שלהם דש"ח - דברי, שמעו חזון. אבל גם האותיות שלהם זה גם "חדש", מלשון חדש ימינו כקדם".
בכל הפטרה יש פסוקים אחרונים של טללי נחמה, ואתה קורא את זה ומתמלא בתקווה, כי אין דבר כזה בשום אומה בעולם. למשל אתה קורא הפטרת דברי ירמיהן" "הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר, כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלוליתייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה", קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, כל אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם נאום ה'" , איזה פסוקים, איזה מלים. איך ירמיה הנביא קיבל מלים כאלה, "זכרתי לך חסד נעורייך" – נעורייך של עם ישראל, שהלכתם אחרי במדבר ארבעים שנה, ולא אמרתם למשה רבנו "די מספיק, מה אתה מטלטל ומגלגל אותנו?! בוא ניכנס לעמון או מואב או לאדום ונתבולל ביניהם, אלא "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". לכן תמורת זה "כל אוכליו יאשמו" - כל מי שאוכל את עם ישראל מקבל מכה איומה, שלא יקום ממנה.
ויש לנו רשימה ארוכה של "אוכליו" של עם ישראל: בבל העתיקה, שנחרבה לחלוטין עד היום. וכמה שניסה אותו משוגע "סאדם חוסיין" לבנות אותה, לא עזר לו כלום. והוא קרא לעצמו "נבוכדנאצר" או גיהנם... מה נשאר ממנו? כלום, רק תלו אותו על העץ, פשוטו כמשמעו. פרס, נשארה כמעט באותו שם, אבל זה לא מה שהיה הפרסים של פעם, אבל כיון שעזרה לבנות את בית המקדש עם כורש, לכן השם שלה נשאר. מצרים, איפה היא?! אין אותה היום, כי מצרים של פעם היתה אחרת לגמרי, היא היתה של בני חם, והיום היא של ערבים. ובכל זאת קיבלה מה שקיבלה.
יון, איפה יון של פעם?! פעם היה שם אריסטו ואפלטון וסוקראטס ופיתגורס ואוקליידס וכל הפילוסופים הגדולים של יון, מה נשאר מהם היום?! תיכנס לשם ותראה חושך ואפילה, אין בה כלום. ולא רק זה, אלא היא הצטרפה למועדון של האירו של אירופה, ובגללם האירו יורד ובקושי מחזיקים אותו ומזרימים לו הרבה כסף כדי שלא יתמוטט לגמרי. וגם ספרד, כמה צרות עשתה לעם ישראל?! 1900 שנה גרו שם יהודים מחרבן בית ראשון, ככה כותב הרמב"ם באגרת תימן, מהפסוק "וגלות ירושלים אשר בספרד" . אבל היום ספרד ירדה וירדה עד האפס, ולא שווה פרוטה אחת.
רומי, מה נשאר ממנה?! כלום, רומי של פעם נעקרה כליל ולא נשאר ממנה זכר, כי היא היתה "אלילית", שהיו בה עובדי אלילים, והיו שם 12 אלילים שירשו אותם מיוןשג"כ נאבדה מן העולם. נאמר במדרש מביא אותו רבנו בחיי סוף פרשת וישלח על רומי, שיגיע הזמן שאדם יאמר לחבירו אני מוכן למכור לך מדינת רומי בפרוטה אחת, "והיא אינה מתבקשת", הוא יאמר לו: אני לא צריך אותה, תשאיר אותה אצלך, מה נעשה בה?! כולה חרבן. רומי השתנתה לגמרי. אמנם יש "ותיקן", אבל זה לא רומי, כי הם לא עובדים פסילים אלא משהו אחר שנקרא "אמונת השילוש", אמונת השיבוש... וכל יום אתה רואה תרגום של "קדוש קדוש קדוש" - "ומקבלין דין מן דין ואמרין, קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתיה, קדיש על ארעא עובד גבורתיה, קדיש לעלם ולעלמי עלמיא ה' צבאות מליא כל ארעא זיו יקריה". למה יונתן בן עוזיאל מאריך בפסוק הזה?! כי הוא חשש שיהיה כאן רמז לאמונה של הנוצרים, ולכן כתוב שלש פעמים "קדוש קדוש קדוש" כנגד השילוש, שהם מאמינים בשלושה. לכן פירש הכל על הקב"ה, קדיש בשמי מרומא קדיש על ארעא קדיש לעלם ולעלמי עלמיא, כדי למנוע את האמונה המשובשת הזאת שהם מאמינין בשגעון הזה, והם יודעים שזה שקר.
למה ה' עשה ככה והחליף רומי בנצרות? הרי זו נבילה וזו טריפה. אלא יש הבדל גדול ביניהם, רומי היו עובדי אלילים ולא היו נותנים לנו לשמור על התורה, והיו שורפים לנו אותה, וכמו שאומרים "שרף אפוסטמוס את התורה", והיו שורפים גם את הנביאים והכתובים. או שהיו עושים לו צנזורא, שבמקום שכתוב שם ה' כותבים שם שם אלילים שלהם. והקב"ה רצה עם כזה שיכבד את התנ"ך. ועם התלמוד נוכל להסתדר, שנכתוב בגמרא עכו"ם במקום גוים וכדו', וזה בסדר כי אנחנו יודעים שעכו"ם זה גוים, או "מינים" במקום צדוקים, וכן על זו הדרך. אבל עם הרומאים לא נוכל להסתדר. ולכן הקב"ה מחק אותם מן העולם, והיום רומי אינה שווה פרוטה אחת. ובהתחלה היתה "גברת הממלכות", ומעצמה עולמית.
אז א"כ לא רומי לא עמון לא מואב לא אשור לא בבל לא מצרים לא יון לא ספרד ונשארה גרמניה, אבל ג"כ יגיע זמנה, והיא לא תברח מזה. כתוב בתורה "כי קרוב יום אידם וחש עתידות למו" , כי קרוב יום אידם זה ראשי תיבות כקי"א כמנין "אייכמן", שזה הבן אדם שאחראי על רצח חמשה מליון יהודים, והיה עושה להם צרות צרורות, שורף אותם ומכניס אותם לכבשונות, והוא נתפש. אחרי זה אחד הסופרים החילוניים כתב: "רבון העולמים, אלקי אברהם יצחק ויעקב, אתה מכה על לבי במחץ של אלפי קרדומות, מי האמין שהבלייעל הזה יתפש בישראל" ככה ראיתי לפני שנים בחוברת "מחשבת", אבל הוא נתפש ושרפו את גופתו, ופיזרו את האפר שלו בשבעה ימים. וכמו שעשו לטיטוס , כדי שלא יבואו אנשים וישתטחו על קברו של הבלייעל הזה. אח"כ כתוב "וחש עתידות למו", חש זה 308 כמנין "גרמניה, וזה "עתידות למו" שמחכה להם עתידות, אבל לא עתיד בהיר אלא עתיד שכולו חושך, על כל מה שהם עשו לישראל. ומה זה "למו"? כתוב בדניאל שהגאולה תהיה שיגיע למועד מועדים וחצי זה בפרק י"ב, הפרק האחרון שם, "למו" ראשית תיבות למועד מועדים וחצי.
אף אחד מאיתנו לא יכול לנבא בדיוק מתי יבוא המשיח, אבל רואים סימנים של גאולה, ואסור לנו להתכחש לזה. והכופרים יאמרו מה שיאמרו, והפרופסורים יאמרו מה שיאמרו, והפרופסור "אסא כשר" ויותר נכון אסא טרף ינבח כרצונו, והפרופסור השני "ישראל שחק" כשחק מאזניים ינבח כרצונו, וכל הרשעים הכופרים שאומרים שהעולם יצא מהקוף, והקוף יצא מהמח שלהם, שיגידו מה שירצו, כי ביום אחד כל התיאוריות שלהם יתפוצצו, ולא ישאר מהם כלום. "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא".
פעם היה רבי יעקב הרצוג בנו של הרב הראשי הרב הרצוג, אחיו של נשיא המדינה חיים הרצוג שלא היה שומר תורה, מה נעשה לו?!, שהיה צדיק ושומר תורה, והיה תלמידו של גאון עולם רבי איסר זלמן מלצר, מחבר ספר אבן האזל על הרמב"ם, ודבריו יקרים וברורים. הוא בספרו מביא כמה פעמים "וידידי הרי"ד אמר" ככה כתבו בשמו ולא ראיתי את זה בגוף הספר. ואפשר לחפש, כי היום במחשב בין רגע תמצא את זה, והכוונה רבי יעקב דוד, זה רבי יעקב דוד הרצוג. וכתוב שהוא היה היועץ ויד ימינה של גולדה מאיר שהיתה ראש הממשלה ככה פעם היו אומרים ככה, והיום למדו לומר "ראשת הממשלה", איפה מצאו את זה? בהפטרה של בהעלותך של חנוכה: "והוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה" וזה הפסוק האחרון שם. מה זה האבן הראשה? כי אבן אבן זה לשון נקבה, לכן אי אפשר לומר "האבן הראש" אז אמר אבן הראשה. מכאן לומדים שאומרים "ראשת ממשלה".
יום אחד באו ראשי דתות מכל העולם, דת הכופטית ודת המוסלמית ודת הנוצרית וכל מיני דתות, והוא אמר להם: רבותי, אתם בקיים בדת שלכם נכון? האם אתם זוכרים באיזה ספר מהספרים שלכם שיש נבואה שעתידה להיות ונתקיימה?! התחילו להסתכל אחד בשני, האם יש דבר כזה בקוראן? אין. בברית החדשה? אין. שתקו כולם, "עמדו לא ענו עוד" . אז אמר להם: ולנו יש דבר כזה, מה יש? התחיל לקרוא להם פרשת נצבים: "והי כי יבוא עליך כל הדברים האלה, הברכה והקללה, אשר נתתי לפניך, והשבות אל לבבך, בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה" , אתה תהיה נדח בעולם כולו, "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו לכל אשר אנכי מצוך היום בכל לבבך ובכל נפשך", ושב ה' אלקיך את שבותך וריחמך ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה, אם יהיה נידחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך", ואפילו תהיה שם בסערות בירכתי תימן או רחוק באתיופיה, הקב"ה מקבץ אותך, לא שוכח אותך, "על כפים ישאונך" , והביאך אל הארץ". יש לכם דבר כזה?! אין לכם!
לכן אנחנו צריכים להתחזק באמונה. אבל עם זה להצטער בימים האלה על החרבן, ולכן אמרתי שכדאי לא להסתפר משבעה עשר בתמוז, ואפילו שמן הדין זה רק משבוע שחל בו, אבל לא יעלה על הדעת שבימי העומר נתאבל על תלמידי רבי עקיבא יותר מאשר על החרבן, לא יתכן כדבר הזה. לכן מרן כתב מה שכתוב, אבל צריכים להרגיש את החרבן. וכן לומר "תקון חצות" בכל יום עם המנגינה המסורתית, ולשבת על הרצפה עשרים דקות-חצי שעה ולומר את זה. וכן להחמיר בכל החומרות האלה, ובזכות זה נזכה לגאולה שלימה, כי "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" , במהרה בימינו אמן ואמן.
שיעור מרן רבנו הגדול שליט"א פרשת מטות מסעי ששודרה ברדיו קול ברמה
תמלול ראשוני ללא הגהה, בע"ה בשבועות הבאים בגירסא מתוקנת וערוכה.
Comments