מרן מספר: כשסידנא 'בבא סאלי' הביא לנו לשתות יין מגן עדן
במהלך שיעור בהלכות יין נסך, סיפר הרב את המפגש ההיסטורי עם סידנא בבא סאלי, על כך ועוד מתוך ספרו המרתק של מרן 'מגדולי ישראל':
אכתוב מעט ממה שהכרתי את הרב זצ"ל, בשנה השניה לעלותנו לא"י (התשל"ב), התארחתי שבת אחת אצל הגאון רבי רפאל כדיר צבאן זצ"ל בנתיבות. הרב צבאן שהיה בקשרי ידידות עם הבבא סאלי, לקחני לבבא סאלי לסעודה שלישית, והציג אותי בפניו כבן של החברותא שלו רבי מצליח זצ"ל.
בתחילה מזג לי הבבא סאלי כוס יין, אבל מאחר שהקפדנו בבית אבא לא לשתות יין שנעשה בחוץ, והמשכנו להקפיד בזה בשנים הראשונות בארץ, והיינו עושים יין בבית. אמרתי לו: "אני לא שותה יין שנעשה בחוץ". הרב צבאן לחש לי: "אתה לא שותה יין של באבא סאלי? מה קרה לך? זה "יין המשומר" שהביאו אותו ישר מגן עדן!". במקום זה, הגיש לי שתי כוסות עראק, ושתיתי. (לאחר מכן, שאלתי אם הוא עשה את היין בבית, ואמרו לי שהוא לוקח יין רגיל של כרמל מזרחי וכדו', שאין בו מגע יד אדם כי נעשה במפעלים, וממילא אין בו החשש של אבא ז"ל ממגע מחללי שבת). אחר כך שילב את ידו בידי, והחל לשיר את הפיוט "יחיד רם". ואמר לי "זה השיר עשה אותו הבן שלי רבי מאיר", והיה ניכר שהוא מתרגש מכך שזהו השיר של בנו.
לאחר הסעודה, פנה אלי הבבא סאלי ושאלני "כבודו יודע ללמוד זוהר?", עניתי "קצת". אחר שלמדנו זוהר, פנה ואמר לי "שאל בני מה אתה רוצה". אמרתי לו "לפני זמן מה נולד לי בן למזל טוב אחרי כמה שנים, ואני רוצה גם בת כדי לקיים מצות פריה ורביה". אמר לי: "הבת נתונה לך", והוסיף ברכות עד בלי די שאאריך ימים ושנים, שאזכה לראות בביאת המשיח, ואעשה שבע ברכות לכל בניי.
באותו יום במוצ"ש, נתן לי הרב 50 לירות (5 שטרות של 10 לירות), ומסרתי לישיבה והוצאתי קבלה (באותו זמן לא ידעתי שצריך לשמור עליהם כמו קמיע לשמירה). ונתן גם כוס קטנה, וגם היא נשברה בעוה"ר.
כמה חודשים לאחר שנפלתי מקומה שלישית (ראה במבוא לספרי ה' נסי על הגדה של פסח) ביום ח' בשבט התשל"ד, היה גיסי [בעל דודתי] ר' אליהו ענקרי יצ"ו אצל הבבא סאלי (ביום חמישי ג' באייר), וביקש ממנו ברכה לרפואה, ובירך אותי שאזכה בקרוב ללכת על שתי רגלי ולאריכות ימים ולקבל פני המשיח, וייפתרו כל הבעיות בזמן קצר בס"ד, ונתן לי מים לשתות בכל יום. אמר לו רבי אליהו: "אבל הרופאים ראו שיש קרע בעמוד השדרה על יד רגל שמאל". אמר לו: "יש רופא עליון למעלה מכולם, הוא ישב, ויעמוד, וילך, ויקבל פני משיח".
ואכן כמה חודשים לפני נפילתי (ביום ו' תשרי התשל"ד), נסעתי לנתיבות ובירכני באבא סאלי באריכות ימים, הגם שאני בקשתי רק ברכה לילדים שלי הי"ו, אלא שראה מה שעתיד לקרות לי ברוח הקדש.
לאחר שנים, בשנת תשמ"ח יצא לאור ספר "יגל יעקב", ושם מובא פיוט "עורי יחידה" מרבנו ישראל אבוחצירא זיע"א בצילום כתב יד קדשו. וכדי שאזכה להשיב חלק קטן מגמולו של הרב זצ"ל שבירך אותי בימי חליי לתפ"ץ, וברכתו היתה כאשר ישאל איש בדבר האלקים, הבאתי פיוט זה מוגה בס"ד על דפי ירחוננו "אור תורה" ופירשתיו בקצרה כפי הנלע"ד.
אגב, כותב השורות שמע מיהודי בשם יצחק דרעי מפרדס כץ. עבר מות קליני אחרי תאונה קשה מאוד. שכב בבית לוינשטיין, והבטיחו לו שלא נותר לו עוד זמן. בא מרן, ובירך אותו בברכה שבירך אותו הבבא סאלי. ואמר לו שפעם ראשונה שהוא מברך את זה. והבטיח לו שבתאריך ה' באדר יצא. כל הרופאים אמרו לו אל תשתגע.
האיש האמין בכל לבו בברכת מרן, בה' באדר ביקש את הבגדים שלו, לא הסכימו, לקח סדין התעטף בו, עם שתי הקביים, הלך התקלח לבד, יושב על המטה. בבוקר מגיעים הרופאים, מסתכלים עליו. אתה יכול ללכת הביתה. הלך ישר לבית מרן, ובירך אותו.
Comments